<h1>שו"ת הרא"ש כלל מ"ח סימן ד'</h1>
<h2>דף קו:</h2>
קידוש ידים ורגלים עד לפרק. פירוש מקום חיבור היד לקנה. לתרומה עד לפרק. פירוש מקום חיבור האצבעות לגבי היד. לחולין עד הפרק. פי' פרק שני שבאצבעות. ואסיקנא משום ר' יהושע בן לוי דעד לפרק בין לחולין בין לתרומה לחומרא. והרי"ף ז"ל [פ"ח דברכות] גורס קידוש ידים ורגלים עד לפרק, לחולין עד לפקק, [לתרומה עד לפרק]. פי' פקק הם הקשרים שבסוף האצבע, מלשון שיתפקקו כל חוליות שבשדרה [ברכות דף כ"ח ע"ב], דכמו כשאדם כורע בולטות החוליות כלפי חוץ, כך כשאדם כופף אצבעותיו בולטין אותם קשרים כלפי חוץ. והכי פירושו, קידוש ידים עד לפרק, חיבור היד והזרוע. לחולין עד לפקק, סוף האצבעות. לתרומה עד לפרק, סוף היד כמו בקידוש. ומה שלא שנה יחד קידוש ותרומה כיון דשיעור אחד להן, מפני ששנה תחלה קידוש ידים שמן התורה, ואחר כך חולין שמצוי יותר, ואחר כך תרומה. ובזה נחלקו האמוראים, רב היה גורס בחולין לפקק ובתרומה לפרק, ושמואל היה גורס בשניהם לפרק (ורבי יהושע [ב"ל] היה גורס בשניהם לפרק) ומצריך גם לחולין עד לקנה. וכן נמצא כתוב בהלכות ארץ ישראל נטילת ידים כל היד. וכן בספר הזהיר [תוד"ה אמר רב] אמר שמואל לחולין כל היד. ולכן כתב הרי"ף ז"ל משום ריב"ל עד לפרק בין לחולין בין לתרומה, ולא כתב לחומרא, דכיון דאמר עד לפרק ממילא ידענא דהוה לחומרא עד הקנה. וחומרא יתירה היא והעולם לא נהגו כן. וקשה לריב"ל כיון דשלשתן שוין ליערבינהו וליתנינהו. ודוחק לומר דחדא חדא שמעינהו וגרסינהו.
